בית המשפט העליון פסק באחרונה כי למפקח על רישום מקרקעין סמכות ייחודית לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם הנובע מחוק החיזוק, ובתוך כך גם זכויות קנייניות (העליון בערעור אזרחי 3700/15 אורי רוט נגד מיכל עגנון, פורסם ב–28 ביוני 2016).

בבניין בן שלוש דירות ברחוב ויתקין 15 בחיפה, ביקשו בעלי שתי דירות להתקשר עם קבלן שהוא אביו של אחד מבעלי הדירות, לביצוע פרויקט תמ”א 38. על פי תנאי ההסכם שבין הצדדים, הקבלן יעניק לבעלי הדירות שירותי חיזוק ובנייה — ובתמורה הם ימסרו לידיו את זכויות הבנייה ליצירת שלוש דירות חדשות שיועברו לבעלותו. בעלי הדירה השלישית התנגדו לפרויקט בכל דרך, החל מהתנגדות לבקשה להיתר בפני הוועדה המקומית (התנגדות שנדחתה), וכלה בהגשת בקשה למתן צו הצהרתי בבית המשפט המחוזי, שלפיו תוקנה להם זכות הבעלות בשליש בלתי מסוים בבנייה החדשה.

העליון דן בשאלה האם מוסמך המפקח לדון בטענות קנייניות העולות אגב יישומה של תמ”א 38. במקרה שכן, האם הסמכות לכך היא בגדר סמכות מקבילה לסמכות בית המשפט המחוזי, או סמכות ייחודית למפקח? ובענייננו, האם רשאי המפקח להורות כי הדירות החדשות שייבנו, יהיו בבעלות צד שלישי (היזם), שאינו בעל דירה בבניין, לפני ביצוע העבודות?

בית המשפט המחוזי קבע כי פרשנותו הנכונה של חוק החיזוק, על רקע מטרתו ותכליתו, היא להקנות למפקח את הסמכות הייחודית והבלעדית לדון בכל הסוגיות הקשורות באופן ביצוע עבודות החיזוק, על כל ההשלכות הקנייניות הנגזרות מכך. עוד קבע בית המשפט כי למפקח הסמכויות להכריע בשאלה כיצד יבוצעו העבודות — בין אם על דרך של נטילת שירותיו של יזם, ובין אם על ידי בעלי הדירות עצמם בייזום עצמי.